חינוך לניהול עצמי, ארוכה היא הדרך
מערכות חינוך ומשפחות רבות שואפות לחנך הילדים לניהול עצמי. מושג זה מוגדר בדרכים מגוונות ומתקשר לתיאוריות שונות. בהרצאה זו תובא הגדרה לניהול עצמי הנובעת ממדע "ניתוח יישומי של התנהגות" (Applied Behavior Analysis). יוצגו תרחישים שונים המדגימים כיצד אנו "מעודדים" לעתים נקיטת דפוס התנהגות בלתי רצוי אצל ילדינו, הנוגד את עיקרון הניהול העצמי.
במקום בו היינו יכולים לחנכם להפגין שליטה עצמית ואיפוק, אנו מעודדים פיתוח תלות וקשיים בלתי הכרחיים. עידוד התנהגות בלתי נאותה אינו נעשה במתכוון, וברוב המקרים מקורו בכוונות טובות של הורים ושל מחנכים.
אנו, באמת ובתמים, מעוניינים לתמוך בילדינו ולתרום לכך שיהיו בטוחים, שמחים וטובי לב. במקרים רבים אנו משיגים "הקלה לטווח קצר" (לדוגמה, התלמידים מפסיקים "להפריע" או להטריד), אך באותה הזדמנות אנו מלמדים אותם לבצע התנהגויות בלתי נאותות כדי להשיג את מבוקשם. התנהגויות אלה יקשו בעתיד על רכישת היכולת לניהול עצמי והן מוליכות לכיוון ההפוך.
כל התרחישים שיוצגו בהרצאה זו מתייחסים לעקרונות המסבירים כיצד מתפתחת התנהגות בלתי נאותה ולעיתים אף התנהגות אלימה. כל תרחיש מלווה בהצעות – כיצד ניתן להימנע מעידוד התנהגות תלותית מחד, ולהקנות מיומנויות איפוק, שליטה עצמית, שיתוף פעולה ומוטיבציה ללמידה ולעשייה, מאידך.
תפקידם של אנשי חינוך בהקשר זה הנו ראשון במעלה. קשה לצפות מגורמים "חיצוניים" להקשר בו מתפקדים הילדים (בית ומסגרת חינוכית) להשפיע בצורה משמעותית על התנהגותם. יתרה מזאת, כאשר הבית מתקשה להעניק את הנדרש, על המחנכים להיות רגישים במיוחד לתהליכים אלה ולגלות מחויבות להקניית הערכים הרצויים והמיומנויות הנדרשות להצלחת הילדים גם מחוץ לסביבה החינוכית.
