הרצאה זו תציג את הרציונל הנוירולוגי התומך בניתוח התנהגות להסבר תיפקוד האדם, תוך התייחסות להיבטים אתיים והומניים. ניתוח התנהגות הוא מדע צעיר שהחל להתבסס בחלקה השני של המאה העשרים. ייחודו הוא בבסיס האמפירי המאפיין את העקרונות וההליכים המרכיבים אותו. בראשית דרכם התמודדו מייסדי התחום עם גישות רווחות להסבר התנהגות דוגמת הפסיכודינמית, ההומניסטית והקוגניטיבית. למרות הבסיס המחקרי שהלך והתחזק, מעטים בקהילה המדעית והקלינית אימצו את הגישה ההתנהגותית כמובילה. חלק נכבד מן הביקורת שהופנתה לניתוח התנהגות התייחס למאפיינים החיצוניים של הסבר הקשר שבין ההתנהגות לבין הסביבה, שנתפס כשטחי וקצר מועד. התפתחותו של חקר המוח והשימוש בטכנולוגיות מתוחכמות דוגמת דימות תהודה מגנטית (Wang, Smith, & Delgado, 2016), מספק תמונה ברורה על תיפקודי המוח ועל איתור שינויים נוירולוגיים והורמונליים הנלווים לביצוע התנהגות גלויה וסמויה (Kennedy, Caruso, & Thompson, 2001). ראיות מדעיות אלה תומכות בהסברים החלוציים להתנהגות אותם הציעו סקינר וחבריו. סקינר ראה את הנולד וטען שבעתיד, עם השכלול בכלי המחקר, ניתן יהיה לאמת את התיאוריה ההתנהגותית ביתר שאת Skinner, 1988)). בהרצאה זו יתוארו עקרונות התנהגותיים תוך קישור לפיזיולוגיה של המוח. קישור זה ישמש לתמיכה בטענה שהגישה ההתנהגותית היא הומניסטית מטבעה, בכך שהיא משפרת את תיפקוד האדם ואת מצבו הרגשי. לאור זאת, ייבחנו ההליכים ההתנהגותיים והתאמתם לכללי האתיקה המקצועית של מנתחי התנהגות (אלדר, 2017). ההרצאה תלווה בדוגמאות יישומיות ממחקרי מפתח בניתוח התנהגות ומעבודתו הקלינית של המרצה.
- הכתוב בלשון זכר מתייחס לזכר ולנקבה.
