התמודדות עם התנהגויות מאתגרות וכאלו שאינן מקובלת בחברה ובתרבות הפכו להיות אחת מן הבעיות החמורות והרציניות ביותר בשדה החינוכי. התיקון לחוק החינוך המיוחד בארה"ב (Individuals with Disabilities Education Act) בשנת 1997 חייב את קיומה של הערכה תפקודית התנהגותית על מנת לפתח התערבות טיפולית מתאימה להתנהגויות מאתגרות טרם נקיטה בהליכים משמעתיים או אוורסיביים יותר לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים. לאור התייחסות זו להערכה תפקודית התנהגותית כהליך הטוב ביותר (Best practice), מטרת מאמר זה היא לדון בהיבטים שונים הקשורים בהבנת התנהגויות מאתגרות לצורך טיפול מיטבי בהן. המאמר עומד על ההבדלים בין הערכה תיאורית/מבנית, היותר שגורה במסגרות החינוכיות והקליניות בישראל, לבין הערכה תפקודית של התנהגויות מאתגרות שהינה פחות שגורה עד לא מוכרת. מתודולוגיות ההערכה התפקודית (הערכה בלתי ישירה, הערכה ישירה וניתוח תפקודי) נסקרות בקצרה ולאחריהן מובאים נתונים על התנהגויות מאתגרות, אופני ביצוע ותוצאות של הערכות תפקודיות במבט עולמי. לאחר מכן מובא מדגם חלוצי של דפוסי הערכה תפקודית התנהגותית כפי שמבוצעת במסגרות חינוכיות ציבוריות באחת מערי המרכז בישראל. דיון בקשיי הביצוע וההסתכלות העולמית והישראלית-מקומית מובילה לסדרת המלצות לקידום השילוב של הערכה תפקודית התנהגותית אל תוך מסגרות החינוך והטיפול השונות בישראל.